קטגוריה: קשיי קשב וריכוז

התשובה הקצרה והמידית הנה: לא, אי אפשר להתמכר לתרופות לשיפור הריכוז והקשב.

ועכשיו, אחרי שענינו על השאלה, נפרט את הנימוקים ואת המסקנות שעולות מאותם נימוקים, ואשר מובילות אותנו לתשובה לעיל.
לפני שנדון בנושא עצמו, מעניין למצוא את מקור ההשקפה הזו. האם היא נובעת מכך שהשפעת התרופה מזכירה אדם תחת השפעת סמים אסורים (על פי הגדרת החוק: מריחואנה, קוקאין, הרואין, ודומיהם)? כגון, איבוד תאבון, שינוי בהתנהגות? אם נחליט על פי צורות ההתנהגות בלי ועם תרופה לשיפור הריכוז והקשב, נראה שמצאנו את הסיבה לכך. וזאת כיוון שאנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז מתנהגים בצורה שונה, לעתים אפילו שונה מאד, כאשר הם תחת השפעת תרופה לשיפור הקשב והריכוז. לפעמים אפילו מתעלמים מהמציאות – מה שיכול להזכיר התנהגות של אדם תחת השפעת סמים אסורים.

אך אם נמשיך באותו כיוון חשיבה, של חשיבה, בהתאם להשפעת סמים אסורים, מתבקש שכאשר האדם אינו תחת השפעת התרופה לשיפור הקשב והריכוז – אותו אדם יחפש את התרופה גם כאשר אינו זקוק לה, כלומר יתחיל לגלות סממני גמילה. אולם, ולמרבה הפליאה, אנשים בעלי קשיי קשב וריכוז לא נראים או מתנהגים כבעלי סממני גמילה. מה שמראה, בצורה נחרצת למדי, שאין השפעות לוואי בלתי רצויות – או התמכרות – לתרופות לשיפור הריכוז והקשב.

כאן נעצור ונשאל, בצורה בלתי תלויה, מה מראה המציאות? כיצד מתנהג אדם בעל קשיי קשב וריכוז כאשר הוא תחת השפעת תרופה לשיפור הריכוז והקשב? וכיצד מתנהג אדם בעל קשיי קשב וריכוז כאשר הוא אינו תחת השפעת התרופה למשך זמן ארוך?
כאשר אדם נמצא תחת השפעת תרופה לשיפור הקשב והריכוז, נראה שהתנהגותו אכן משתנה. לעתים במידה רבה ולעתים במידה מועטה. לרוב, הסובבים אותו רואים צורת התנהגות אחרת, רגועה יותר, קשובה יותר, מרוכזת במשימה אחת למשך זמן ארוך יותר, וכדומה – לעומת הידע הקודם של אותם סובבים כאשר אותו אדם הנו ללא השפעת תרופה לשיפור הריכוז והקשב.
כאשר אדם אינו נמצא תחת השפעת תרופה לשיפור הריכוז והקשב למשך זמן ארוך, כמו למשל במשך סוף שבוע או בזמנים אשר לא דורשים למידה מאומצת, האם אותו אדם מתנהג ומרגיש כמי שחווה תסמיני גמילה? התשובה הנה לא. אין תסמיני גמילה ולכן אין התמכרות.

אספר כאן על אחד מתלמידי האהובים, ב׳. קיבלתי את ב׳ אחרי בית ספר יסודי, לכיתה ז׳ בחטיבת הביניים. ב׳ מאובחן כבעל אינטליגנציה תקינה, אשר סובל מלקות גרפומוטורית, דיסקלקוליה (לקות ספציפית ברכישת ידע חשבוני),והפרעות קשב וריכוז חמורות. אמו של ב׳ סיפרה כי מילדותו המוקדמת הורי ילדים בגן נמנעו מלהזמין את ב׳ לבקר בביתם, עקב היותו היפראקטיבי ושובב. בכיתות היסוד המורים תמיד התלוננו על התנהגותו, שובבותו, וחוסר הקשבתו. מהר מאד התגלה לי כי ל-ב׳ ידע עולם רחב ביותר, משלב לשוני עשיר, יכולת ניתוח והבנה עמוקה של אירועים ויצירות ספרותיות. עם זאת, כלל לא הצליח להתקדם במתמטיקה, וסבל מתנודות מהותיות במוטיבציה, עקב בעיות קשב וריכוז. בימים שלא נטל טיפול תרופתי לשיפור הקשב, אי אפשר היה לתקשר עמו, לא הצליח למקד את מבטו, עיניו ריצדו ללא הרף, וזז וצחקק ללא הפסקה. קיבלתי את ההתנהגות הזאת בסלחנות ובהומור. שנינו ״ירדנו״ על תופעות אלו, וכך ב׳ לא הרגיש מאוים ששוב יכעסו עליו. בימים כאלה אפשרתי לב׳ הפסקות יזומות והפחתתי את היקף המטלות. לאט לאט ב׳ הבין כי בעצם הוא לומד ומשקיע לטובת עצמו, ולא בגלל שהמורים כועסים ודורשים ממנו תפקוד והישגים מוגדרים. עודדתי את ב׳ להתקדם ולבצע מטלות, אך ללא הפעלת לחץ, ומתוך התחשבות בקשייו.
כאשר ב׳ סיים כיתה ט׳, הוא כתב לי מכתב מרגש, והמשפט אשר הכי נחרט בזיכרוני היה: ״אני מודה לך על כך שלא ויתרת עלי, גם כשאני ויתרתי על עצמי.״
ב׳ שולב בתיכון בכיתה רגילה, אך לפני כן הפניתי אותו לאבחונים מקיפים (אבחון דידקטי כללי, אבחוני אנגלית ומתמטיקה, והשלמה על ידי פסיכולוג). בזכות המלצות אבחונים אלו, ל-ב׳ הותאמו תנאי הבחנות אשר התאימו במדויק לצרכיו. לימודי מתמטיקה הומרו לביולוגיה, ו-ב׳ נבחן בעל-פה במקצועות ההומניים, עקב לקויות גרפומוטוריות. בתיכון הוצמדו אליו מורים אשר סייעו לו להתמודד עם היקפים גדולים של חומר נלמד על ידי הקניית אסטרטגיות למידה וארגון נכון של מידע.
השנה ב׳ מסיים תיכון וזכאי לתעודת בגרות מלאה. הנער מאושר וגאה, וכולנו – המורים וההורים – גאים בו ומאושרים בעקבות הצלחתו.